החלטה בתיק ת"א 56541/05

: | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
56541-05,182520-05
15.2.2006
בפני :
מאיר יפרח

- נגד -
:
מרים כהן
:
מאיר בלס
החלטה

1.         המשיב הגיש תובענה נגד המבקשת, בה עתר לחייבה בתשלום של 85,000 ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה, מנהל המשיב הליכי הוצל"פ נגד בעלה של המבקשת (בני הזוג נישאו ב - 1977 והם מתגוררים יחדיו ולהם משק בית משותף). המשיב הגיש בקשה לביצוע שטר נגד בעלה של המבקשת בגין שיקים ע"ס 100,000 ש"ח שמשך האחרון. לגישת המשיב, התנגדותו של הבעל נדחתה (במאמר מוסגר ולמען הדיוק אומר כי התנגדותו של הבעל נתקבלה ולאחר שמיעת הראיות נפסק הדין לחובתו: ת"א (ת"א) 17182/03, בגינו הוגש ערעור בע"א (ת"א) 2510/04). המשיב מוסיף וטוען כי החוב הפסוק הוא 170,000 ש"ח. לדבריו:

"8.   לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת לאור הילכת השיתוף בחובות בין בני הזוג.

9.     הלכה פסוקה היא, כי חזקה על חובות שהם משותפים ולכן נטל ההוכחה מוטל על הטוען להוצאת החוב ממסגרת החובות המשותפים.

10.   התוצאה היא כי בשלב זה אין התובע צריך אלא להוכיח קיומו של חוב של החייב כלפיו ומהו סכום החוב, וזאת הוא עשה".

2.         המבקשת - הנתבעת עותרת לסילוק התובענה על הסף, הן משום שאין כל יריבות בינה לבין המשיב והן מאחר והתובענה אינה מגלה עילה. חזקת השיתוף אינה מקור עצמאי ליצירת חיוב ואינה מהווה ערבות אוטומטית לחובות בן הזוג. אין היא מקימה חיוב סולידרי של החייב ובת זוגו כלפי הנושה. יתר על כן, פועלה של הלכת השיתוף הוא פנימה, קרי: ביחסים שבין בני הזוג ולא כלפי חוץ. המשיב היה אמור להראות (בתובענתו) כי טיב החוב, מהותו ונסיבות יצירתו מחייבים מסקנה לגבי עצם תחולת השיתוף בחוב, אך כזאת לא עשה.

3.                     המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו, יש לבחון בזהירות מרובה בקשה לסילוק על הסף, שכן בקבלתה ננעלים שערי בית המשפט בפני התובע. אין לסלק תובענה על הסף אלא במקרים נדירים וקיצוניים. לגוף העניין טוען הוא כי קיימת חזקה (פסיקתית) לפיה:

"חזקה על החובות שהם חובות משותפים עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות  מסוג כזה שאין לראותם כחובות משותפים".

                 ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין ואח' פ"ד (5) 661.

מכאן שחזקה כי החובות - משותפים הם. הנטל על המבקשת להוכיח שהחוב שבבסיס התובענה אינו נכלל בגדר השיתוף החובות. זאת ייעשה במהלך הבאת הראיות ולא עתה.

4.                     אכן, מתבקשת ואף מתחייבת זהירות מרובה עת נדונה בקשת נתבע לסילוק התובענה שהוגשה נגדו, על הסף. זאת במיוחד מן הטעם שקבלת הבקשה משמעה שלילת זכות הפניה לערכאות, שהיא זכות יסוד. עם זאת, שעה שאין הכתב מגלה עילה ותיקונו לא ישנה את המצב - אין מנוס מסילוקו, שכן אין דרכם של בתי משפט לדון בתובענות אשר גורלן נחרץ עם הגשתן. זהו המצב בהליך שבפני.

5.         השיתוף בחובות בנסיבות פרשתנו אינו פרי ההלכה הפסוקה. אף בפרשת גיברשטיין עצמה, הביע השופט ש' לוין הסתייגות מן המובאה דלעיל באמרו כי ספק רב אם חזקת השיתוף נועדה לזכות נושה מן ההפקר בחייב נוסף. הסתייגות זו זכתה להסכמה מפי הנשא שמגר בע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין , פ"ד מט (3) 5. אף בבית המשפט המחוזי כך: ת"א (תא) 1688/00 בש"א (ת"א) 26564/00 גרנות נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ , תקדין מחוזי 2002 (3) 18703 ובבתי משפט השלום: ת"א (ת"א) 33100/03 ונטורה נ' עזבון עובדיה ואח' , דינים שלום כרך מח 276; ת"א (חי') 15846/01 יאיר נ' תורג'מן ואח' , דינים שלום כרך לב 780; ת"א (הרצליה) 3037/01 איטונג בע"מ נ' ארליך , דינים שלום כרך ל 66. יוטעם כי הפסיקה אשר הכירה בשיתוף בחובות ניתנה בגדרי תובענה בה התעוררה שאלה של התחרות זכויות בין נושה לבין בן זוגו של החייב, ביחס לנכס מסויים, מה שאין כן בפנינו.

יתר על כן, יש ליתן הדעת להוראת סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (אשר חלה על המבקשת ובעלה), לפיה קשר הנישואין אינו מטיל על בן הזוג האחד אחריות לחובות בן הזוג השני. המשיב סבור אחרת. לטעמו, די בקיומו של חוב ובקיומו של קשר נישואין בין המבקשת לבין החייב, על מנת להחיל מניה וביה את חזקת השיתוף בחובות. לעמדה זו לא מצאתי כל בסיס או תימוכין בהלכה. כשם שקיימת הפרדה רכושית מלאה בין תאגיד לבין בעלי מניותיו - כך אף בין בני זוג. אין לומר כי קיימת "אחריות קבוצתית" לחובות, במובן זה שבנוסף לחייב-יוצר-החוב, יישא אף בן זוגו באחריות כלפי הנושה לפרעון החוב. ואף זאת יש לזכור: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מורה בסעיף 3 כי אין פוגעים בקניינו של אדם אלא בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק. מכאן הזהירות המחייבת שעה שבאים לשקול אם ליתן תחולה כה רחבה לפסיקה שעניינה השיתוף בחובות. בנסיבות הדומות לפרשתנו. דומני כי מדיניות משפטית ראויה איננה חפצה בפגיעה בבן זוג של חייב, רק מן הטעם שמדובר בבן זוג. המשיב סבור כי ראוי לאפשר לו להקים "קשר ישיר" אל בן הזוג של החייב. דעתי שונה. כאמור.

6.               על כן, אני מקבל הבקשה. התובענה תימחק איפוא בהתאם לתקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שכן כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי המבקשת. המשיב יישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ, להיום.

ניתנה היום, 15 בפברואר 2006 (י"ז בשבט התשס"ו) , בהעדר.

מאיר יפרח - שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>